ריטב"א על יומא כ״ג

1 אמר לו השאילני קרדומך. כו׳ זו היא נקימה ואיזו היא נטירה השאילני מגלך אמ׳ לו לאו למחר אמר לו השאילני קרדומך כו׳ כך הגרסא בכל הספרים ותימה הוא למה שינה ממגל לקרדום וי״ל כי הקרדום חשוב מן המגל וקמ״ל כי אע״פ שזה השאילו כלי שהוא חשוב יותר אפילו הכי יש כאן עון נטירה אי נמי אורחא דתלמוד׳ לתפוס כלים מכלים שונים.

2 עליו הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו יש שפירשו דיליף לה משום שזה שומע חרפתו ודומם וכתי׳ התם וידום השמש ולכן שכרו כצאת השמש בגבורתו. ואין צורך לזה שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כו׳ ומפני שזו ענוה וחסידות גדולה שהיא למעלה מן הכל דמה שכרם לגדול שבכולם דהיינו כצאת השמש בגבורתו שתרגם אותו יונתן שהוא מה שאמר הכתוב ואור החמה יהיה שבעתים.

3 דנקיט ליה בליביה. פי׳ הוא אינו עושה מעשה נקימה ונטירה אלא מניח עלבונו למקום.

4 דמפייסי ליה ומפייס. וק״ל הא דאמרינן בפרק כל כתבי הקדש תיתי לי דלא שדינא רישא אבי סדיא עד דמחילנא לכל מאן דמצערן לי. היכי דמי אי דלא מפייסי ליה הרי הוא עושה שלא כדין כשאינו נוקם ונוטר כנחש ולא משמע לישנא דהתם דמחיל ליה מגופיה ונקיט ליה בליביה. ואי דמפייסי ליה ומפייס הא לא משמע הכי ועוד דאם כן מאי רבותיה וי״ל דלעולם דלא מפייסי ליה והא דהכא במילי דשמיא וההיא דהתם בצערא דמצערי שלא על מילי דשמיא.

5 השתא שתים מוציאין שלש מיבעיא. כבר. פירשו בתוספות דכל כי האי גוונא שהחשבון הראשון הוא המיותר לאו פירכא רבה הוא ומצינן למימר אחת ושתים כדאמרי אינשי. וזימנין דלא פריך תלמודא הכי כלל בכמה דוכתי ועיקר פרכא דפריך תלמודא היינו כשהחשבון האחרון מיותר. והכא כיון דידעי דאית ביה טעמא פריכו לה. וזימנין נמי דפרכי כי האי גוונא אבל לא בכל דוכתא וכבר כתבתיה במקומות אחרים בס״ד.

6 גרש״י ז״ל אין מוציאין שלש ולא גודל. כו׳ פי׳ אין מוציאין האצבע השלישי עם השני במקדש ואם הוציא מונין לו וקס״ד שמונין לו שתים וקשיא לברייתא דלעיל. ויש גורסין שלש ופירושו האצבע המשלמת לשלש והוא ענין אחד עם הגרסא הראשונה אבל אין לפרש שלש ממש דא״כ אדפרכי׳ מסיפא נפרוך מהא דמשמע דשלש אין מוציאין אבל שתים מוציאין: ומיהו בזו י״ל דקים לן דליכא הפרשה בין שתים לשלש ומשום סיפא דקתני ואם הוציא מונין לה נקט רישא נמי שלש.

7 אין מוציאין גודל מפני הרמאין. פי׳ שהגודל קצר ואדם יכול להרחיק הגודל מן האצבע ונראין כאצבעות ב׳ בני אדם ויעשה כן כדי שיכלה המנין בו.

8 הרי הוא כפרתכם שעדיין בנו מפרפר ולא נטמאת סכין. כלומר מהרו ליפול הסכי׳ מידו כי עדיין הוא מפרפר ואינו מטמא:

9 על מעלות האולם. פרש״י ז״ל שהן אולמות שהיו בעזרת נשים שעשו שם מלכי חשמונאי כלומר דאלו באולם עצמו במעלות שבינה לבין המזבח לא משמ׳ שיהא עומד שם להכריז לישראל דבריו:

10 וירושלם בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלם אינה מביאה עגלה ערופה. איכא למידק דהא פריש׳ בפרק מרובה טעמא דהתם משום דכתיב לרשתה וקסבר ההוא תנא כי ירושלם לא נתחלקה לשבטים וא״כ מאי קושיא דילמא האי תנא סביר׳ ליה כרבי יהודה דאמר ירושלם נתחלקה לשבטים. וי״ל דלא ניחא לן לאוקומה כרבי יהודה ודלא כרבנן ומיהו משום דאיכא למימר הכי פרכינן.

11 ועוד לא נודע כו׳ והוה ליה חדא ועוד דבתרייתא עיקר פרכא:

12 כדי להרבו׳ בכיה. כלומר שהיה מרבה בכיה כשאומר דברים אלו דכיון שעל ספק חלל הנמצא בחוץ הקפידה תורה כ״כ כ״ש על ודאי חלל ובתוך המקדש:

13 מדקא נסיב לה תלמודא גם דם נקי אשר שפך מנשה ואע״ג דההוא קרא היה בבית ראשון ומעשה זה לאחר כמה זמנים הכי קאמר תלמודא כי מצינו מזמן מרובה שהורגלו לשפוך דמים בירושלם ומאותו זמן ואילך היה קל בעיניהם:

14 גרש״י ז״ל תנו רבנן ופשט ולבש שומע אני כדרך שהכהן גדול עושה ביום הכפורים שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת״ל ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו׳. וכן הגרסא בת״כ אלא שקצרו שם יותר כדאיתא בפרש״י ז״ל ובתוספות הקשו על גרסא זו היכי קתני שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים שהרי כהן גדול ביום הכפורים אינו לובש בגדי חול כלל אלא שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן. ועוד למאי דסבירא לן השתא דיליף פשיטה ולבישה האמורה בהוצאת הדשן מן האמורה בכ״ג בי״הכ למה ליה למיכתב אחרים דאלו מלישנא דברייתא משמע דלא קשיא ליה השתא מה ת״ל אחרים. אלא לבתר דדריש מקיש בגדים שלבש לבגדים שפשט כדקתני אם כן מה ת״ל אחרים לכך אומרים בתוספות דהכי גרסינן הכא ובת״כ שומעני בפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול. וסמיך ליה על מאי דכתי׳ בגדים אחרים ולא אדכר ליה עד סיפא דקתני א״כ מה ת״ל אחרים וכן נראה עיקר. אבל כיון דאיתא לגרש״י ז״ל בכולהו נוסחי דהכא ובת״כ יש לפרש דהא דקתני כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים לאו דמייתי ליה מהתם לגמרי אלא דעביד מינה סניפין כל דהו דכי היכי דהתם איכא שינוי בגדים הכא נמי איכא שינוי בגדים למדרש דאחרים דכתיבי הכא הוו בגדי חול:

15 א״כ מה ת״ל אחרים אחרים פחותין מהם. פי׳ כגון שחקים ולומ׳ שתהא חובה בשחקים. ר׳ אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרים להוצאת הדשן. פי׳ דסבי׳ ליה דכי כתי׳ אחרים אוהוציא קאי שיהא כהן המוציא את הדשן כהן אחר כלו׳ אפילו בעל מום: ולפום פשטא משמע דבהא פליג רבי אליעזר על ת״ק אבל מודה הוא דבעו׳ בגדי קדש מהקישא דלעיל. אבל בנמקי הרב החסיד ז״ל פי׳ דכיון דמכשר ליה בכהנים בעלי מומין אין להצריך בה בגדי קדש שאי אפשר שלא תהא הוצאת הדשן גריעא מתרומת הדשן ומה שאומ׳ לקמן כמחלוקת בהוצאת הדשן כך מחלוקת בהרמה. אינו אלא לענין הכשר בעלי מומין בלחוד כדפרש״י ז״ל דאלו לענין בגדים לדברי הכל תרומת הדשן בבגדי קדש כדכתיב בהדיא והוצאת הדשן בבגדי חול וה״ק קרא ולבש בגדים של אחרים בעלי מומין שאף הלובשים אחרים הם ולפירו׳ קמא אתיא שפיר כפשטא הא דאמרי׳ בסמוך ולר׳ אליעזר בגדים פחותים מנא ליה דאלמ׳ לר׳ אליעזר נמי לא שרינן אלא בגדים פחותים. ויש לתרץ לאידך פירושא דה״ק מנא ליה בעלמא דכל כי האי גוונא בעי׳ בגדים משונים שיהו או פחותים או של חול עד דדחיק נפשיה לפרושי אחרים דקרא בכהנים בעלי מומין ופריק דאי משום הא לא הוה צריך למכתב אחרים דההיא מדר׳ ישמעאל נפקא ודכותה דהא פריך תלמודא לעיל ולר׳ יהודה נשבר הציץ מנא ליה וכדפרי׳ בתוספות בפ״ק. והלשון הראשון הוא המחוור לפום סוגייא דשמעתין.

16 אי ס״ד עבודה היא וכי יש לך עבודה שכשרה בשני כלים. ק״ל ואמאי לא קשיא ליה הכי לת״ק דסבר דבעי כהן תמים ובגדי קדש וי״ל דאיהו לכולי עלמא סביר׳ ליה דאפילו תרומת הדשן אינה עבודה שלימה כיון שהיא כשרה בשני כלים אלא שגזרת הכתוב היא לת״ק דכיון דיש בה צד עבודה שתהא צריכה כהן תמים ואלו סביר׳ ליה הכי לר׳ אליעזר לא הוה מחית תרי דרגי בהוצאת הדשן שתהא בבעל מום ובגדי חול אלא ודאי דבתרומת הדשן מחית חדא דרגא לאכשורי בשני כלים ובהוצאת הדשן דגריע טפי מחית ליה למיהוי אף בבגדי חול וזה הפי׳ כפי שיטת החסיד ז״ל ומיהו אכתי קשה טובא היאך איפשר ליה לריש לקיש למימר דרבי אליעזר מכשר בעלי מומין לתרומת הדשן דהא קתני בהדיא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרין להוצאת הדשן וכהנים אחרים נמי דדריש מקרא דהוו בעלי מומין בהוצאה הוא דכתיב כדכתי׳ אחרים והוציא דאלו בהרמה הכהן סתמא כתיב דמשמע כהן כשר וי״ל דסבר ריש לקיש דלר׳ אליעזר גלי קרא בהוצאה וה״ה בהרמה מטעמא דמפרש בסמוך. ולהכי כתב רחמנא אחרים בלשון רבים למדרשיה בין על כהן המרים בין על כהן המוציא ודקתני שכשרין להוצאת הדשן נקט ליה אקרא אי נמי כל הוצאת הדשן במשמע ואפילו דתרומת הדשן ויש נוסחאות שגורסין שכשרין בדשן.

17 ומאי שנא הני. כלומר כיון דעבודה היא וצריכה ד׳ בגדים אמאי טרח קרא למכתב הני טפי ממצנפת ואבנט או לכתבינהו כולהו או לא לכתוב חד מנייהו אלא ולבש הכהן בגדיו וממילא ידעי׳ כולהו כיון דבעי כהן ומהדרי׳ דכתבינהו לדרשא מדו בד וכו׳ ולריש לקיש אע״ג דאיצטריכו למכתב לגופיהו למעוטי מצנפת ואבנט ומיהו אכתי ש״מ אידך דרשא מדו כמדתו מדאפקיה בלשון מדה וקדימת מכנסים מדכתי׳ על בשרו וכדמפרש תלמודא ואזיל: